אני חושבת שהגיע הזמן שאפסיק להגיד שאני חוזרת. נראה לי שאני בוגרת מספיק כדי לא לפתח לעצמי בכל פעם ציפיות. כמה בוגרת? אפילו קיבלתי הצעת נישואין מרגשת! וחוץ מזה, היום אני אפילו חוגגת יום הולדת. רגע, אל תיכנסו לחפש בפייסבוק, למרות שצוקרברג יהודי - תאריך עברי עדיין לא מצויין שם, כך שאין הוכחות. מסתבר שתהיו חייבים להאמין לי שהיום רשמית, אני בת 23. אז כן, מסתבר שאני בוגרת. או לפחות צריכה להיות בהתאם לסטטוס החדש.
ומצד שני, כשאני חוזרת לכתוב אחרי כמה חודשים או שבועות, אני תמיד מרגישה שאני חייבת התנצלות. בעיקר לעצמי מעצמי, כי הכתיבה ממלאת אותי ועושה לי טוב. אבל... המון דברים עושים לי טוב. וצריך להחליט כל פעם בין טוב לטוב. צרות של עשירים. עוד דבר שעושה לי טוב הוא מתנות לחגים. או מתנות בכלל, אבל אני בעד תירוצים. בואו לא נהיה קטנוניים.